<h1>העיטור אות פ' פותיקי</h1>
<h2>דף טו:</h2>
כתב משכונה בכך וכך בשבת וכו' איך פלני בר פלני אמר לנא הוו עלי סהדי וקנו מינאי וכתובו וחתומו והבו ליה לפלני דצביתי ברעות נפשאי וקבלית מניה כך וכך דינרין מכך וכך באוקיא ומשכנית ליה ארעא פלן ואילין מצרנהא בצפון מצר פלני ובדרומא מצר פלני ומדינחא ומערבא מצר פלן ופלן בכל מאי דאיכא בגו מצרניא אילין מתהום ארעא עד רום רקיעא עם כל עמלא ושבחא דאית בה משכנית ליה לפלני בהלין זוזי ואי לא פרענא ליה לזמן פלני יהא ליה רשותא למעבד בהאי משכנתא ולאחזוקי לנפשיה ולמיכל פירי דיליה בנכיתא כך וכך בשתא ומהשתא סלקית נפשאי אנא וכל דאתי מחמתי ממשכנתא דא ולא שיירית קדמאי כלום לא לי ולא לירתאי בתראי עד דליתפרע מהלין זוזי הוא ומאן דאתי מחמתיה מנאי וממאן דאתי מחמתי וכל אימת דנפיק האי שטרא מתותי ידיה ודאתי מחמתיה בדלא קריע ודלא כתיב אגביה דפריעא הוא ליתהימן עלאי ועל ירתאי בתראי הוא וכל מאן דאתי מחמתיה כתרין סהדי בלא חרם ובלא שבועה וגלגול שבועה ולאו כל כמינן למימר שטרא פריעא הוא ואנן סהדי אתרינן ביה בפלני ואמרנא ליה כי פרעת ליה לפלני פרעיה באפי סהדי ושקליה לשטרא מיניה דאי לא כל אימת דאמר לא פרעת לי מהימן וכל מאן דאתי ויקום וישתעי ויערער על משכנתא דא לא יהא בהון מששא ועלאי ועל ירתאי בתראי לסלוקי מניה ומכל מאן דאתי מחמתיה כל עסקא וטענתא דנפיק עליה ולאוקומה בידיה ודאתי מחמתיה בלא שום פסידא וכל שטרי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון בטול עולמים דלא למילף מנהון לעלם וכל מודעי דיפקון על משכנתא דא בטילת יתהון בטול עולמים ואחריות וחומר שטרא דנן קבילית עלאי ועל ירתאי בתראי כחומר כל שטרי משכנתא דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא וטופסא דשטרי מפלני בר פלני לפלני בר פלני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל. ובאפותיקי מפורש וקבלית מניה כך וכך זוזי ושויתי ליה ארעא פלנית במצרנהא אפותיקי למגבא מניה הלין זוזי דאוזיפית מיניה דאי לא פרענא ליה עד יום פלן מהשתא יהא ארעא דא ברשותיה לזבונה ולאפרועי מינה הלין זוזי ויהא ליה רשותא לזבונה ולאפרועי מינה בלא שומא ובלא אכרזתא ולאשחודי שחדא עד משלם חובא וכל פסידא ושחדא עלאי לשלומי כי היכי דלא לפסד פלני מידי וכל היכא דמפיק וכו'.
<h2>דף סב.</h2>
ותמיהא לן הא דגרסינן בריש פירקין (ס"ב.) אמר ליה רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכיתא דבדיניהן מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ש"מ דלרבינא ורב אשי משכנתא בלא נכיתא אבק ריבית הוא והכא אפיק רבינא פירי דלא כרבה בר רב הונא. ומסתברא התם באתרא דלא מסלקי דברשות מלוה קאי ובעל חוב גובה ממנו והוה ליה כזביני והכא באתרא דמסלקי הוא ובלא נכייתא הוי רבית קצוצה דברשות לוה קיימא כדאמרינן (ס"ז:) האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דמסלקי לאו כזביני דמיא והוה ליה אבק רבית וכן מצאתי שפירש רבינו יעקב ז"ל. והרב אדוני אבי גריס איפכא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דלא מסלקי עד מישלם זימניה קיץ ליה ורבית קצוצה היא אבל באתרא דמסלקי לא קיץ ליה והוה ליה אבק רבית. אנן נמי איפכא אמרינן. ויש מפרשין דהא דעבד רבינא דאפיק פירי דוקא בזביני דאסמכתא ובמשכנתא דאסמכתא הוא כההוא מתניתין דהלוהו על שדהו וכו' דהוי אסמכתא והלכתא כותיה בתרווייהו כיון דאסמכתא היא ומחילה בטעות לא הויא מחילה והא דקיימא לן דהויא מחילה בזביני כמימרא דרב נחמן בפירות דקל שאני התם דכיון דהדרא ארעא למריה והדרי זוזי למרייהו הויא ליה כהלואה ואסור. אמרינן משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתי ליה זוזי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מניה ואמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא מאי טעמא האי אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין. וכתב רבינו אלפס האי משכנתא בנכיתא היא דלא תקשי הלכתא אהלכתא משום דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ורבינו חננאל הכי אוקמה אליבא דמאן דשרי בנכיתא או בקציצותא. ואנן נמי הכי סבירא לן דהא באתרא במסלקי רבית קצוצה היא. ונראין דברי הרב אדונינו אבינו זצ"ל והאי משכנתא בלא נכיתא היא. ואמר רב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו בנכיתא לא ניכול והיכי אכיל אסיקנא במשכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף.
<h2>דף סד:</h2>
וגרסינן בפרק איזהו נשך המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם ולא ישכור הימנו בפחות מפני שהוא ריבית. אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן אף על פי שאמרו הדר בחצר חבירו שלא מדעתו אין צריך להעלות לו שכר הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר וכל שכן הלוני ואפילו בחצר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר. והא דקתני מתניתין המלוה את חבירו לא ידור בחצירו חנם אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא עסיקינן וכן הלכתא. מדגרסינן רב יוסף בר חמא הוה תקיף עבדי דאנשי דהוה מסיק בהו זוזי ועביד בהו עבידתא ומסיקנא כיון דמסיק בהו זוזי מיחזי כרבית דאמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלוהו ודר בחצירו צריך להעלות לו שכר ואמר ליה הדרי בי. ש"מ דהלכה כלישנא קמא. וכתב רב אלפס להוציא ממנו בדיינין בהלוני ודור בחצרי מפקינן מניה אגרא דרבית קצוצה היא. אבל הלוהו אבק רבית הוא והוה ליה כרבית מאוחרת ולא מבעיא היכא דפרעיה זוזי דאוזפיה והדר תבע ליה לאגרא דביתא אלא אפילו תבע ליה מקמי דלפרע ליה לא מחייבינן ליה לנכויי ליה שיעור אגר ביתא כדאמרינן לקמן (ס"ז.) אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה מאי טעמא כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא. ורבינו אפרים ז"ל חלק עליו. ירושלמי (פ"ה דב"מ ה"א) חד בר נש אשאיל לחבריה דינר אשרוניה גו ביתיה אמר ליה הב לי אגר ביתא אמר ליה הב לי דינרי אתא לקמיה דרבא אמר ליה יקיים ליה מה דחמי למשרי ליה. ומסתברא הלווהו ודר בחצירו נמי רבית קצוצה היא דאף על גב דאמרינן כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא התם כדמפרש טעמא. השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מניה אלמא לאו רבית קצוצה הוא אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה מאי טעמא אבק רבית הוא אבל גבי הלווהו ודר בחצרו דאי אכל טפי מפקינן מניה דהא צריך להעלות לו שכר אי מסלק ליה בלא זוזי רבית מעליא הוא וכי פרע מנכי ליה אגר ביתא. ודוקא בחצר דקיימא לאגרא אבל בחצר דלא קיימא לאגרא דאי אכיל טפי לא מפקינן מניה כי אכיל שיעור זוזי אבק רבית הוא ולא מנכי ליה. ודוקא הלוהו אבל הלוני אפילו בחצר דלא קיימא לאגרא רבית קצוצה היא ולא דמי למשכנתא בלא נכיתא דהוי אבק רבית דמשכנתא כזביני דמיא מאי טעמא כדאמרינן מאי משכנתא דשכונה גביה והוה ליה כמכר את השדה ונתן לו מקצת דמיו שהמוכר אסור ולוקח מותר היכא דאמר ליה ארעא לקני לך מעכשיו וזוזי ליהוי הלואה גבך אבל הלוני ודור בחצרי לא אקני ליה החצר כלל והוה ליה רבית קצוצה.
<h2>דף סה:</h2>
ירושלמי (בפ"ה דב"מ ה"ב) תני היה חייב לו מעות ועשה לו שדהו מכר מוכר אוכל פירות מותר לוקח אוכל פירות אסור רבי יהודה אומר בין כך ובין כך מותר. רבי יוחנן ורבי אלעזר ורבי אושעיא אמרו מבתי ערי חומה למד רבי יהודה דתנן שנה האמורה בבתי ערי חומה הרי היא כריבית ואינה רבית ותניא אחריתי הרי היא רבית אלא שהתורה התירה אלא הא רבי מאיר הא רבי יהודה ואמר רב אידי כד סלקית מגלותא אשכחית עובדא קומי רבי אמי אמר הרי זו רבית ואינה רבית אמר רבי חזקיה אלא זו היא רבית שהתירה תורה כאן התירה תורה אבל במקום אחר לא התירה תורה אפילו כן לא אשגח ביה אלא ביתא עם דיוריה דיירי.
<h2>דף סו.</h2>
הלוהו על שדהו ואמר לו אם אי אתה נותן לי מכאן ועד שלש שנים הרי היא שלי הרי היא שלו ואוקימנא דאמר ליה מעכשיו ואפילו שלא בשעת מתן מעות קנה הכל דאסמכתא ורבית ליכא אף על גב דאמר בדמים הללו הא לא אמר ליה מעכשיו אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום דאסמכתא היא ונהי דרבית ליכא דהא אי פרע ליה במשלם זימניה לא יהיב ליה אלא מאי דאוזיל ליה דומיא דמי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו מיהו אסמכתא היא ואיכא מאן דאמר לא קנה אלא כנגד מעותיו דכיון דיהיב זוזי מהשתא הוה ליה כמעכשיו כדפרשינן בתנאה ומאי דלא יהיב זוזי תנאי דאסמכתא היא והוה ליה כמאן דאמר ערבוני יקון והרי היא שלו דקתני מתניתין לגמרי משמע ומשום הכי אוקמה דאמ' ליה מעכשיו הא לאו הכי הוא אפילו בשעת מתן מעות לא קנה ולא כלום. ולא שנא קפיד אדמיה ולא שנא לא קפיד אדמיה אסמכתא היא ולא קניא ואפילו אפותיקי לא הויא למיגבא מניה עד דאמר ליה לא יהא לך פרעון אלא מזו. ואמר רב פפא אי קפיד אארעא קני דמוכחא מילתא דדעתיה לזבונה ואף על גב דאמר בלשון אי לאו אסמכתא היא וכן הלכתא. ודוקא באמירה בלא קנין אבל בקנין לא בעי מעכשיו כדכתיבנא לעיל. ואיכא למימר דמתניתין בשוייהן קאמר וקנה הכל דאמר לאו בדמים הללו אלא יפרע לו השאר בשוויו.
<h2>דף סז.</h2>
ההיא אתתא דאמרה ליה לההוא גברא זיל זבין לי ארעא מקריבאי וכו' ואסקינא ארעא הדרא פירי מאי אמר רבה בר רב הונא אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינים וכן אמר רבא אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי אמר ליה התם טעמא מאי משום דלא קצץ ליה הכא נמי לא קץ ליה. אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. וכתב רב אלפס קיימא לן כרבינא בזביני וכל שכן במשכנתא ודוקא במשכנתא בלא נכיתא אבל במשכנתא בנכיתא אליבא דרבינא שריא ואיהו גופיה קא אכיל אבל רב הונא ורב פפי לא אכלי דסבירא להו דאסור ואליבא דידהו אבק רבית הוא וקיימא לן כוותייהו וליתה לדרבינא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא. והדין סברא לרבינו חננאל דלית הלכתא כרבינא דאכיל בנכיתא ובלא נכיתא רבית קצוצה היא. ותמיהא לן הא דגרסינן בריש פירקין (ס"ב.) אמר ליה רבינא לרב אשי והרי משכנתא בלא נכיתא דבדיניהן מוציאין מלוה למלוה ובדינינו אין מחזירין ממלוה ללוה ש"מ דלרבינא ורב אשי משכנתא בלא נכיתא אבק ריבית הוא והכא אפיק רבינא פירי דלא כרבה בר רב הונא. ומסתברא התם באתרא דלא מסלקי דברשות מלוה קאי ובעל חוב גובה ממנו והוה ליה כזביני והכא באתרא דמסלקי הוא ובלא נכייתא הוי רבית קצוצה דברשות לוה קיימא כדאמרינן (ס"ז:) האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דמסלקי לאו כזביני דמיא והוה ליה אבק רבית וכן מצאתי שפירש רבינו יעקב ז"ל. והרב אדוני אבי גריס איפכא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכיתא דכיון דלא מסלקי עד מישלם זימניה קיץ ליה ורבית קצוצה היא אבל באתרא דמסלקי לא קיץ ליה והוה ליה אבק רבית. אנן נמי איפכא אמרינן. ויש מפרשין דהא דעבד רבינא דאפיק פירי דוקא בזביני דאסמכתא ובמשכנתא דאסמכתא הוא כההוא מתניתין דהלוהו על שדהו וכו' דהוי אסמכתא והלכתא כותיה בתרווייהו כיון דאסמכתא היא ומחילה בטעות לא הויא מחילה והא דקיימא לן דהויא מחילה בזביני כמימרא דרב נחמן בפירות דקל שאני התם דכיון דהדרא ארעא למריה והדרי זוזי למרייהו הויא ליה כהלואה ואסור. אמרינן משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי כדמייתי ליה זוזי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מניה ואמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מניה אכל שיעור זוזי נמי לא מסלקינן ליה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מניה הוא מאי טעמא האי אבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינין. וכתב רבינו אלפס האי משכנתא בנכיתא היא דלא תקשי הלכתא אהלכתא משום דמשכנתא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ורבינו חננאל הכי אוקמה אליבא דמאן דשרי בנכיתא או בקציצותא. ואנן נמי הכי סבירא לן דהא באתרא במסלקי רבית קצוצה היא. ונראין דברי הרב אדונינו אבינו זצ"ל והאי משכנתא בלא נכיתא היא. ואמר רב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכיתא ואי צורבא מרבנן הוא אפילו בנכיתא לא ניכול והיכי אכיל אסיקנא במשכנתא דסורא דכתבי הכי במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף.
<h2>דף סז:</h2>
רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרווייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנה ואין הבכור נוטל בה פי שנים והשביעית משמטתה [ובאתרא] דלא מסלקי בעל חוב גובה הימנו והבכור נוטל בה פי שנים ואין השביעית משמטתה. כתב רבינו אפרים והכא אנן סהדי דגופא דלוה ופירא דמלוה אלא כיון דלא מצי מסלק ליה למלוה עד משלם שניא אילין הויא לה ההיא ארעא לגבי מלוה מוחזקת ולגבי לוה ראויה גבי כותב כל נכסיו לבנו נמי במהיום ולאחר מיתה אף על גב דגופא לבן ופירא לאב כיון דבן לא מצי מסלק ליה לאב כל כמה דאיתיה בחיים לגבי כתובה ולגבי בכור הוו להו אותם נכסים ראויין לגבי הבן ואין אשתו נוטלת מהן כתובה ולא בכור פי שנים ואף על פי שאם מכרן הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב ואחר כך מת האב קנה לוקח כרבי שמעון בן לקיש לוקח שאני, דאמרינן ביה מה מכר ראשון לשני כל זכות שתבא לידו דבמקום בן קאי לוקח ומקנא לא קני אלא שעבודא בעלמא הוא תדע דהא אילו איתיה לבן לא הוה מצי מסלק ליה ללוקח בזוזי ושעבודא דאשה אי בעי בעל לסלוקה בזוזי מי לא מצי מסלק לה והיכי פשיט מר דינא דשעבודא מדינא דמקנא ממש והא לא דמו להדדי. ועוד לא אשכחן בלוקח אינו נוטל בראוי כבמוחזק כדאשכחן באשה דאי לא תימא הכי קשיא הלכתא אהלכתא דקיימא לן כריש לקיש וקיימא לן כרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע בדלא מסלקי והכין גמרינן להא מילתא מפומא דרבוותא ועבדו בה עובדא וכל שכן דירושה דאורייתא וכתובה דרבנן ואי קשיא הני הלכתי אהדדי ולא ידעינן פירוקא מוקמינן אדאורייתא ואמרינן לאשה אייתי ראיה ושקול. עד כאן לרבינו אפרים.
ובאתרא דמסלקי מסלקינן ליה ואפילו מתמרי דעל בודיא. פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסלקנא הא אמר לא מסלקנא ש"מ דכל תנאי ממון לא בעי קנין באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא צריך למקנא מניה דכמאן דקניא לה מלוה דמי הלכך כזביני דמיא ובעי קנין. רב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא ורבינא אכיל בנכיתא. ופסקי רבוותא בלא נכיתא רבית קצוצה היא ובנכיתא אבק רבית והלכתא כמאן דלא אכיל. ובעל מתיבות משמיה דרב כהן צדק גאון אמר מנהג דילן למיכל בנכיתא כרבינא. וביומי דרבי שמעון קיירא נמי הכי נהוג וכתב בהלכותיו אבק רבית דמשכן ליה דקלא ואכיל פירותיו ואי נמי ביתא ויתיב בה. ואי מנכי ליה שרי ואי לא לא מפקינן ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקי רבנן דבי חוזאי מפקי. ומסתברא כותייהו דבנכייתא שריא. ומנהגא דילן למיכל בנכייתא הוא והכי הלכתא באתרא דלא מסלקי אבק רבית הוא כרבינא ורב אשי בריש פרקין (ס"ב.) ובנכייתא שרי לכתחילה. באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה היא ויוצאה בדיינים כדאמרינן עבד רבינא עובדא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא וקיימא לן כוותיה בזביני וכל שכן במשכנתא. אבל בנכיתא שרי דהא רבינא אכיל. וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ליכול אלא במשכנתא דסורא ורב כהנא ורב פפי דלא אכלי בנכייתא בצורבא מרבנן מחזקי להו. ולאו משום דסבירא להו דאסור. ורבינא לא הוה מחזיק נפשיה בצורבא מרבנן ואי הוה ביה חשש איסור לא הוה אכיל דהא אמרינן עליה בסוף גמרא דאיזהו נשך קיים רבינא כל מאי דאמור רבנן ורב כהנא ורב פפי הרחקה יתירה הוא דקא עבדי. ואיכא מאן דאמר דהא נכיתא דילן דינר בכל שתא דומיא דמשכנתא דסורא היא ונכיתא דאסור כגון דמנכי דינר לכלהו שני דמשכנתא. וכתב בעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון ההוא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מיכן אסור ולא בריר לן טעמא.
<h2>דף סח.</h2>
אמר רב אשי אמרו לי סבי דמתא מחסיא סתם משכנתא שתא למאי נפקא מינה דאי אכיל לה שתא מצי מסלק ליה ואי לא לא. וצ"ע אי מצי מכפי ליה למפרע ליה לזוזי בסתמא עד שתא או לא. אמר רב אשי אמרו לי סבי דפומבדיתא מאי משכנתא דשכונה גביה למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא ופרשי רבוותא דאי זבין מריה דמשכנתא למשכנתא לההוא דמשכנה גביה לא מצי בר מצרן לאפוקי מניה דלית ליה לזבוני לאחר אלא למלוה ואי קדים בר מצרא וזבנה מיניה אתי מרי משכנתא ומפיק מיניה דבר מצרן רחיקא הוא לגבי מרי משכנתא. ויש מחכמי דורינו שכתבו אי סלקא דעתך דאי קדים בר מצרן וזבנה מיניה אתי מרי משכנתא ומפיק השתא איהו מפיק מבר מצרן אצטריך לאשמועינן דבר מצרן לא מפיק מניה דעדיפא מיניה איבעי ליה למתני מרי משכנתא מפיק מבר מצרן וכל שכן בר מצרן דלא מפיק מניה אלא לאו ש"מ דכי הדדי נינהו לא האי מפיק מהאי ולא האי מהאי ואי איכא למימר דמרי משכנתא מפיק מבר מצרן בכדי שיעור זוזי דמשכנתא אבל מאי דשויא טפי אי קדים בר מצרן וזבין הוו להו כתרי שותפי ואית דינא דגוד או איגוד. והא ליתה דאי אמרינן בהאי לישנא בר מצרא לא מפיק ממרי משכנתא הויא תיובתא אבל הכא מלתא מכלל חברתה אתמרא כדאמרינן למאי נפקא מינה לדינא דבר מצרא ומשום הכי אמר משכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא דהויא חדא דשמעינן מינה תרתי כלומר בר מצרא רחיקא הוא לגבי מריה דמשכנתא דשכונה גביה וקנאה במעותיו ואדרבא דוק מינה לאידך גיסא דלא קאמ' למריה דמשכנתא כי היכי דאמרינן בכלהו לאשה וליתמי ולשותפי אלא משכנתא סתמא קאמ' ולא כי היכי דאמ' בכלהו כלומר במשכנתא לית בה משום דינא דבר מצרא כלל דרחיקא הוא גביה ודומיא דמתנה היא וטעמא דמלתא משום דקנו ליה זוזי ואדעתא דהכי יהב להו והלכך בר מצרא לא מפיק מניה ממרי משכנתא ואיהו מפיק מבר מצרן דמשכנתא כזביני דמיא לגבי בר מצרא כמשכנתא דמטלטלי דבעל חוב קונה משכון. ושמעינן מהכא דבר מצרא יכול לעכב שלא ימשכננו לאחר. וכללא דמילתא מרי משכנתא עדיף מבר מצרא וכן פסקו הגאונים. אבל הרב המחבר אמר דמשכנתא ובעלים הראשונים לא מפקי מבר מצרא. והרב רבינו יעקב השיב לי משכנתא דשכונה גביה ולא גבי אחר ואפילו לגבי בר מצרן ואין טעם זה דומה לאשה וליתומים ולשותפין דהנהו משום דלאו בני מעבד הטוב והישר נינהו אבל הכא בר מעבד הוא אלא ששכונה גביה היא וקנויה לו וכן הלכתא ולהאי פירושא דפרשי רבוותא איכא דקשיא להו האי דאמרינן משכן לו בית משכן לו שדה ואמר לו כל זמן שתרצה למוכרה לא תמכרנה אלא לי בדמים הללו אסור וכו' ואי דינא דבר מצרא אית ליה גביה למה ליה למימר הכי. ומפרשי רבוותא דשכונה גביה דלית ליה למלוה בגוה מידי אלא דשכונה גביה לחוד ולא מצי תבע ליה משום דינא דבר מצרא. ולאו קושיא היא דהתם איסור רבית אתא לאשמועינן דבדמים הללו אסור.
<h2>דף קט:</h2>
בפרק המקבל ההוא גברא דמשכן ליה פרדיסא לחבריה קש לחמש שנין בזמנו וכו'. ואסיקנא קש בזמנו ילקח בהן קרקע והוא אוכל פירות כרבא דאמר קרנא הוי וכל שכן בלא זמנו דההוא לאו פירא היא לדברי הכל דלאו אדעתא דהכי נחת וכי נחית לה אדעתא דפירא נחת ולאו אקרנא והוה ליה כגופא דארעא וטעמא לאו משום דלא מכלינן קרנא הוא כרב אלפס דהא קימא לן כשמואל דאמר מכלינן קרנא בפרק השוכר (ע"ט.) וקושיא דרב אלפס מיתרצא דאי משום טעמא דלא מכלינן קרנא לפרוך הכא לדברי הכל מהא דיבש האילן כי היכי דפריך בפרק השוכר.
<h2>דף קי.</h2>
ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שנין סתמא מלוה אומר שלש ולוה אומר (חמש) [שתים] קדים מלוה ואכיל פירי מי נאמן ר' יהודה אמר קרקע בחזקת בעליה קיימא ורב [כהנא] אמר פירי בחזקת אוכליהן קיימי והלכתא כרב כהנא ואף על גב דקיימא לן כרב נחמן דאמר בפרק השואל (ק"ב:) אף על פי שבא בסוף החודש כולו למשכיר דהקרקע בחזקת בעליה קיימא התם לאו מילתא דעבידא לאגלויי היא הכא מילתא דעבידא לאגלויי היא ואטרוחי בי דינא תרי זימני לא מטרחינן. מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש אמר ליה הב שטרך אמר ליה אירכסי לי אמר רב יהודה מלוה נאמן מגו דאי בעי אמר לקוחה היא בידי ואמר ליה רב סבא לרב אשי רב זביד ורב עוירא לא סבירא להו הא דרב יהודה מאי טעמא שטרא כיון דלגובינא קאי מיזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה וסבר אוכלה תרתין שנין יתירתא. ובעל מתיבות ורבינו חננאל ורבינו אלפס כרב יהודה סבירא להו. ומסתברא כרב זביד ורב עוירא דרב יהודה יחידאה הוא ורבינו ברוך הכין פסק דרבינא קאי כוותיה ושמעינן מינה משכנתא דליכא שטרא דכולי עלמא מצי טעין לקוחה היא בידי ואמרינן ביה מגו והיכא דאיכא שטרא דלגובינה קאי כגון שטרי הלואות לא אמרינן ביה מגו ולא מהימן למימר אירכס לי שטרא אלא בשטר זביני דמצי טעין לקוחה היא בידי ושטרא אירכס לי דההוא לאו לגובינא קאי והכי קימא לן ומיהו בכל דוכתא מהימן למימר לקוחה היא בידי דאיבעי ליה למחויי ורבינא דקא מקשי אלא מעתה ורב אשי דאמר איבעי ליה למחויי מלקוחה היא בידי הוא דקאמ' אבל מגו לא אמרינן כרב זביד ורב עוירא ושמעינן מינה דאי משכן גברא לחבריה לעשר שנין ולבתר דאשלימו אמר מלוה שטרא ארכס לי ואמר ליה מלוה כ' דינר אית לי גבי לוה אפילו אחזיק ביה לוה מהימן ולא אמרינן ביה מיגו ואי מפיק שטרא לחיי ואי לא משתבע לוה כדין מודה במקצת ואף על גב דבמשכנתא משתבע ושקיל התם כיון דמשכנתא תפיס בידיה הוה ליה כשטרא כדאיתא בכתב חוב ואיכא למימר ביה מגו אבל הכא קרקע בחזקת בעליה קימא וליכא למימר בה מגו דהא לגובינא קימא וכן פסק רבינו משה בר חנוך כרב זביד ורב עוירא ופירוש דשטרא דלאו לגובינא קימא כגון משכנתא דסורא דכתבי ביה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואף על גב דבמשכנתא אתא לידיה כארעא דלית בה טסקא וכריא נאמן לומר לקוחה היא בידי דקיימא לן איבעי ליה למחויי ואי אמר שטרא הוה לי ואירכס נאמן משום מגו אבל משכנתא בנכיתא לגובינא קאי ומזהר זהיר ביה ומכבש הוא דכבשיה ולא אמרי' ביה מגו ובעי לאפוקי לשטריה ולא אמרינן אבעי ליה למחויי אלא במשכנתא דסורא דלאו לגובינא קאי והוא דמקשי ממשכנתא בנכיתא אבל לר' משה בר' חנוך מקשי לרב זביד ורב עוירא דלא סבירא להו דרב יהודה.
